קורס שובי נפשי

הקדמה - מציאת העצם האמיתי

אנחנו עוסקות בפרק א' ובשבוע שעבר דיברנו על "יש לך את עצמך". דיברנו על המתנה הזאת שנקראת הזרע הקטן. אנחנו בשבוע של ט"ו בשבט - הזרע הקטן הזה שנמצא בתוך העץ. הזרע הקטן הזה שלא משנה באיזה אדמה תקבר אותו, יצא משם עץ מלא פירות. הפוטנציאל של הדבר הקטן הזה תמוה בו.

אותו זרע קטן נמצא בתוך כל אחת ואחת מאיתנו - אותו עצם העצמיות שלי שלא תלוי באף אחד. גם אם מהרגע שאני יוצאת לאוויר העולם מלמדים אותי מיהו העצם שלי, אבל בהרבה מן המקרים הם לא יודעים מי אני והם לא יודעים מי את. והתפקיד שלי זה לגלות את המקום הזה.

סיפור מרב מניס פרידמן - החשיבות של להיות נחוץ

הרב מניס פרידמן, שליח של הרבי במינסוטה, סיפר על אמא של ילד בן 14 שניסה להתאבד ואושפז במחלקה פסיכיאטרית. האמא ביקשה ממנו לדבר עם הבן. כשהגיע, הוא מצא נער אדיש, קר, מחזיק ספר קומיקס ביד.

הרב ניסה לדבר איתו, והילד אמר לו: "למה שלא תחזור הביתה? הכומר כבר היה פה." כשהרב שאל מה הכומר אמר, הילד ענה: "הכומר אמר לי שלא כדאי לי להתאבד כי אלוקים אוהב אותי."

הרב מניס פרידמן הפתיע אותו בתשובה: "זה באמת שטויות. האמת היא שאני לא יכול לדמיין איך אלוקים יכול לאהוב ילד כל כך מפונק ומעצבן. אני אגיד לך - אני לא בטוח שהשם אוהב אותך, אני יותר בטוח שהוא תקוע איתך. הוא נתן לך משימה, יש לך שליחות, ואתה לא מבצע אותה."

שתי מערכות הפעלה - הנפש האלוקית והנפש הבהמית

בעל התניא מלמד אותנו שיש לנו בתוך גוף אחד שתי מערכות הפעלה:

חשוב להבין: הנפש הבהמית אינה רעה! היא נפש חיונית שרוצה את הצרכים שהיא צריכה יום יום - לאכול, לשתות, לחיות, ליהנות, לטייל, לקנות. אין רע בזה. הבעיה מתחילה כשהיא משתלטת ומנהלת את כל החיים שלנו.

ארבעת היסודות בנפש הבהמית

בעל התניא מחלק את הנפש הבהמית שלנו לארבע תכונות בסיסיות. אצל כל אחת מאיתנו נמצאים כל ארבעת היסודות, אך במינונים שונים:

דוגמה מעשית - עבודה עם קורבנות (עפר)

ויקטור פרנקל אמר: "מי שהרגיש את עצמו כקורבן בשואה - הוא לא שרד את השואה." שימו לב איך החטופות שלנו יצאו - הם לא יצאו כמו קורבנות, הם יצאו כמו מנצחות. לצערנו הם היו קורבן וראיה שהם נתנו, אבל הם לא קורבנות בנפש.

שלבים לעבודה על קורבנות (ועל כל תכונה אחרת):

1. זיהוי הבעיה - לזהות שאני מתלוננת יותר מדי
2. הקשבה לסביבה - אם הבעל אומר "את יודעת, כל פעם שאנחנו יוצאים למסעדה את רק מתלוננת"
3. רצון לשינוי - עד שאת לא תרצי להפסיק, את לא תפסיקי. אם אין כאב, אין שינוי
4. סימון יעד - לאן אני רוצה להגיע? איך אני רוצה להיראות?
5. רכישת אמונות מיטיבות - שינוי הפרדיגמות והאמונות שמנהלות אותנו
6. פעולה - "מה אני צריכה לעשות?" ולא "מה אני מרגישה?"

היהודי כמתווך בין המדבר לבורא

בעל התניא מלמד אותנו על המעמד המיוחד של היהודי:

• דומם ← צומח: אלמוגים (כמו אבן כשהם מתים)
• צומח ← חי: צמח טורף (צמח עם מוטיבים חייתיים)
• חי ← מדבר: קוף (דומה לאדם ב-99%)
• מדבר ← בורא: יהודי (עם נשמה אלוקית)

היהודי הוא המתווך בין המדבר לבורא! ולכן יש בנו את הפיצול הנורא הזה - רגע אחד רוצים להיות צדיקים, ורגע אחר יכולים ליפול. הנפילה כואבת לנו, אנחנו לא רוצים להיות בה, אבל זה ברגע אחד מתהפך - כי יש בנו את שתי המערכות שמנהלות אותנו.

מעבר בין נפש אלוקית לנפש בהמית

דוגמה 1 - ארוחת צהריים:

יכול להיות שאדם אוכל ארוחת צהריים. ההבדל בין להשתמש בנפש הבהמית או בנפש האלוקית באותו טקס הוא פשוט: אם יש לו מחשבה לאכול לשם שמים - כדי לעשות את עבודת השם, לשטוף כלים, לטפל בילדים, ללכת לעבודה, לקפל כביסה - זה כולו עבודת השם.

אם אני משתמשת באותו רגע באותה ארוחת צהריים שלי במערכת ההפעלה של הנפש האלוקית, אני מכוונת מטרה - כל האוכל הזה לובש צורה אחרת. אם אני אוכלת כנפש בהמית - יכול להיות שאשכח ברכה, שאוכל ברעבתנות, שלא אכניס כוונה.

דוגמה 2 - אחרי עבירה/נפילה:

נניח עשיתי עבירה או נפלתי. מה קורה? מגיעות לפה שתי הנפשות האלה לבמה:

• נפש בהמית: "הלך לי היום, נגמר לי היום, זהו אין לי מצב רוח. אל תדברו איתי. נכנסת לחדר שלי, לא מדברת, לא מנקה, לא מבשלת." → יאוש, דיכאון
• נפש אלוקית: "אוקיי, נפלת חמודה? קומי, תמשיכי הלאה, יאללה, אין מה ליפול!" → המשך וחיזוק

דוגמה 3 - בין בני זוג:

נאמר משפט לא נעים. הבעל אומר "סליחה, יצא לי". אם הנפש הבהמית משחקת: "לא! אתה נתפסת! בוא, בוא, בוא... אני הולך לפתוח את ספר הזכרונות, ונתחיל מעשרה דורות לאחור!" זה הנפש הבהמית שלא נותנת לנו להמשיך הלאה.

סיפור אישי - ערב פסח

הרבנית חנה עמאר שיתפה: "ערב פסח האחרון, ממש יומיים לפני פסח, הרופא אמר לי דברים מאוד לא נחמדים. כל אחת מבינה מה זה יומיים לפני פסח - כל הבית על גלגלים, יש רוחים, יש עניינים, ואת צריכה לאסוף את עצמך.

אז אמרתי רגע: מה אני עושה עכשיו? אני יכולה עכשיו להיכנס למיטה - וזה מה שהיה בא לי. להיכנס למיטה, להתכסות ולחכות. ופתאום אמרתי: לא! ערב פסח, יש פה משפחה, כולם צריכים להרגיש חג שמח.

עד כמה את מחייכת, ואת מאמינה, ואת בוטחת. והיה לי רגעים של נפילות, אני אומרת לכם את זה. אבל אחר כך שאלתי את הילדים שלי: הרגשתם משהו? הם ידעו שאני הלכתי לרופא, אבל לא הרגישו מה שאני פחדתי שהם ירגישו.

מסר לסיום

השאלה המרכזית שצריכה להנחות אותנו היא:

כשאנחנו שואלות "מה אני צריכה?" - אנחנו פועלות מהנפש האלוקית.
כשאנחנו שואלות "מה אני רוצה?" ו"איפה אני בתמונה?" - הנפש הבהמית שלטת.

הנפש האלוקית רוצה לראות אותנו שמחות, אנרגטיות ועושות מה שאנחנו יודעות - זה הכי טוב שיש.