הרקע: בעל התניא יצא לגייס כסף לחתן ולכלה יתומים שנלקח לשבי על ידי הפריץ.
הוא הגיע לעשיר העיירה שהיה ידוע כקמצן. העשיר הוציא מטבע נחושת שחוקה ונתן לבעל התניא. במקום להתעלם, בעל התניא התחיל לברך אותו בברכות רבות!
העשיר התבייש והלך להביא עוד כסף. שוב ושוב, עד שבסוף תרם את כל הסכום הנדרש.
הגילוי: העשיר סיפר - כשהיה ילד יתום, הוא נתן פעם מטבע לעני מכל הלב. העני זרק לו את המטבע בחזרה ואמר: "אתה משפיל אותי!" מאז, הוא נשבע שלא יתן כסף עד שמישהו יקח ממנו את המטבע הזו.
המסר: "זה לא הילד שיצא מהשבי - הנשמה שלי יצאה מהשבי!" אמר העשיר. בעל התניא יודע לגעת במקומות שאף אחד לא חשב שקיימים, ולשחרר את הנשמה.